בעולם שבו התקשורת נוטה לסקר בעיקר סיפורים סנסציוניים, ישנם גיבורים אמיתיים שפועלים מתחת לרדאר. יוסי כהן, מורה למתמטיקה בן 45 משכונת קרית יובל בירושלים, הוא אחד מהם. בשקט ובהתמדה, הוא הצליח לחולל שינוי משמעותי בקהילה שלמה, תוך שהוא משלב את אהבתו להוראה עם חזון חברתי יוצא דופן.
מהכיתה אל הקהילה: תחילתו של מסע
לפני כשבע שנים, יוסי הבחין בבעיה מדאיגה. תלמידיו, ילדים מוכשרים רבים, נאלצו להתמודד עם מציאות קשה מחוץ לכותלי בית הספר. "ראיתי ילדים שמגיעים לכיתה רעבים, או כאלה שאין להם מקום שקט להכין שיעורי בית," הוא משתף. "הבנתי שאי אפשר לצפות מהם להצליח בלימודים כשהצרכים הבסיסיים שלהם לא מקבלים מענה."
במקום להסתפק בתלונות או לחכות לעזרה ממסדית, יוסי החליט לפעול. הוא גייס קבוצה קטנה של מורים ופתח מרכז למידה קהילתי בדירה קטנה שהשכיר מכספו הפרטי. "התחלנו עם 15 ילדים, שולחן גדול אחד ומחשב משומש," הוא מספר בחדשות הבית 120, "לא חלמתי שזה יתפתח למה שזה היום."
מפרויקט קטן לתנועה קהילתית
תוך שנתיים, המרכז הקטן הפך למוקד פעילות שוקק חיים. בזכות התמיכה של עסקים מקומיים וההתגייסות של הורים ומתנדבים, המרכז החל להציע לא רק עזרה בשיעורי בית, אלא גם ארוחות חמות, חוגי העשרה, ואפילו סיוע משפטי למשפחות במצוקה.
"התפיסה שלי הייתה פשוטה," מסביר יוסי. "אם רוצים לשנות את העתיד של הילדים, חייבים לחזק את הקהילה כולה. ילד לא יכול להצליח אם המשפחה שלו מתמודדת עם בעיות קיומיות."
אתגרים בדרך והתמודדות יצירתית
לא הכל היה קל בדרך. יוסי נתקל בקשיים ביורוקרטיים, בעיות תקציב, ולעתים אפילו בהתנגדות מצד גורמים בעירייה. "היו ימים שחשבתי לוותר," הוא מודה. "אבל כשאתה רואה ילד שמגיע ממשפחה קשת יום ופתאום מתחיל להאמין בעצמו ובעתיד שלו, אתה מבין שאין לך זכות לוותר."
אחד הפתרונות היצירתיים של יוסי היה לשלב את עולם היזמות בפרויקט החברתי. הוא הקים מיזם קטן לייצור תיקים מחומרים ממוחזרים, שבו העסיק הורים מהקהילה. "זה לא רק סיפק פרנסה," הוא מסביר, "אלא גם העצים את ההורים והראה לילדים שאפשר ליצור יש מאין."
התוצאות שמדברות בעד עצמן
שבע שנים אחרי, התוצאות מרשימות. אחוז הנשירה מבית הספר בשכונה ירד ב-40%, ממוצע הציונים עלה באופן משמעותי, ומה שהתחיל כיוזמה של איש אחד הפך לרשת של חמישה מרכזים קהילתיים ברחבי ירושלים, המשרתים יותר מ-500 משפחות.
"הנס האמיתי," אומר יוסי, "הוא שהקהילה עצמה לקחה בעלות על הפרויקט. אנשים שפעם הרגישו חסרי אונים מול המערכת, היום מובילים יוזמות בעצמם ומשנים את המציאות בשכונה."
למה התקשורת לא מתעניינת?
למרות ההישגים המרשימים, סיפורו של יוסי כמעט ולא זכה לחשיפה תקשורתית. "אני מניח שסיפור על מורה שעוזר לקהילה לא מוכר כותרות כמו סקנדלים פוליטיים," הוא אומר בחיוך. "וזה בסדר. אנחנו לא עושים את זה בשביל הפרסום."
אולי זו בדיוק הסיבה שהסיפור הזה כל כך חשוב. בעידן של רעש תקשורתי ופוליטיקה מקוטבת, יוסי כהן מזכיר לנו שהשינוי האמיתי לא תמיד מגיע מלמעלה, אלא מתחיל בפעולות קטנות של אנשים שמסרבים להיכנע לייאוש.
ההמשך: חזון לעתיד
יוסי לא מתכוון לעצור. החזון שלו לחמש השנים הבאות כולל הרחבת המודל לערים נוספות ופיתוח תכנית הכשרה למורים שרוצים ליישם את הגישה שלו בקהילות אחרות.
"אני מאמין שכל מורה יכול להיות סוכן שינוי," הוא אומר. "צריך רק אומץ לצאת מהכיתה אל העולם האמיתי, ונכונות לראות בהוראה לא רק מקצוע, אלא שליחות."
סיפורו של יוסי כהן הוא תזכורת לכח שיש בידי כל אחד מאיתנו לשנות את המציאות, גם אם התקשורת לא תדווח על כך. לפעמים, דווקא המהפכות השקטות הן אלה שמשנות את העולם באמת.
